אוטובוסים בישראל
במשך אלפי שנים התחבורה הציבורית בישראל התנהלה, תאמינו או לא, על גבי גמלים וחמורים. עם התפתחות הטכנולוגיה וסלילת כבישים חדשניים גם שיטות התחבורה שלנו השתכללו.
האוטובוס הראשון נולד דווקא בגרמניה בשנת 1895. האוטובוס יכל להסיע עד 7 נוסעים בלבד, וכאשר נתקל בגבעה נוסעי האוטובוס נאלצו לרדת מהאוטובוס ולדחוף אותו.
מעט מאוחר יותר, בתקופת הבריטים יהודים רכשו משאיות מהצבא הבריטי והתקינו בארגזי המשאיות ספסלי הישיבה. כך נולדו האוטובוסים הראשונים כחול- לבן.
מאז ועד היום, אמצעי התחבורה העיקרי בישראל הוא האוטובוס.
ב1 בינואר 1933 הוחלט לאחד את כל מפעילי האוטובוסים-משאיות האלו לקבוצה אחת- "אגד". את השם טבע לא אחר מאשר המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.
צבעי האוטובוסים בישראל עברו לא מעט שינויים במהלך השנים: בתקופת הבריטים חויבו האוטובוסים להיות צבועים בשני צבעים- גג לבן וגוף אפור- כדי שיוכלו הבריטים לפקח בקלות על האוטובוסים. בתום שלטון הבריטים רוב האוטובוסים נסללו בשלל צבעים, חוץ מהאוטובוסים של אגד ששמרו על הסגנון הבריטי.
בשנת 1966 הוחלט שכל האוטובוסים יצבעו בצהוב ירוק- חציו העליון של האוטובוס בצהוב וחלקו התחתון בירוק עם פס צהוב. הצבע הנועז ביותר נקבע ב1994, אז נצבעו האוטובוסים לתקופה קצרה בצבע סגול. לקראת שנת 2000 הוחלט באגד לצבוע את האוטובוסים בצבע ירוק ששולט עד היום.
רבים לא יודעים, אך במשך 10 שנים, בשנות ה90 שירתו את הציבור כ-51 אוטובוסים דו קומתיים. באוטובוסים אלו תלו תקוות רבות, בעיקר בשל יכולתם להסיע כ-90 נוסעים במקום כ-50 באוטובוס רגיל. בתחילה ההתלהבות מהם הייתה רבה, בעיקר בקרב ילדים שראו בהם אטרקציה, אך במהרה התגלו בהם בעיות רבות כגון חוסר התאמה בין תיבת ההילוכים לסוג המנוע. תקלות מסוג זה גרמו לדו- קומתי להיתקע בדרכים מספר פעמים ובסופו של דבר פעילותו הופסקה.
חידוש עולמי בתחום האוטובוסים נעשה בישראל בשנת 1993 כאשר הושלמה בניית התחנה המרכזית החדשה שבעותה עת שברה את שיא גינס- תחנת האוטובוסים הגדולה בעולם.
במהלך השנים עברנו כברת דרך, וכיום משרתים אותנו מעל לכ- 14,000 אוטובוסים בתחבורה הציבורית הארצית. מדי יום ביומו משתמשים בתחבורה הציבורית בישראל כ-1.2 מיליון נוסעים!
30.1.18 המאמר נכתב בשיתוף אגד תעבורה חברת הסעות